החלטה בתיק ת"א 8782-03-09

התובעים הם שני אחים והבעלים של 2/3 חלקים מחלקה 25 גוש 19173 מאדמות כפר סאג'ור.

התובעים הגישו תביעה לפירוק השיתוף בחלקה הנ"ל ובמסגרתה עתרו למתן צו מניעה זמני האוסר על הנתבע 4 אשר רכש זכויות בחלקה לבצע עבודות לבניית בית מגורים בחלקה, וזאת על מנת להבטיח פירוק השיתוף בחלקה ללא מפריע וללא מכשולים בדמות הקמת מחוברים בקרקע היוצרים עובדות מוגמרות בשטח. לאחר שהתקיים דיון בבקשה במעמד הצדדים בית המשפט נעתר לה ואסר על כל בניה בשטח החלקה.

אגב כך אוסיף, כי לפי המצב התכנוני הקיים, חלק מהחלקה הגובל בכביש הוא ביעוד לבנייה, ואילו החלק הנותר הוא ביעוד לחקלאות. מצב תכנוני זה היווה אחד מהמחלוקות המרכזיות בין הצדדים, שכן בניגוד לטענת התובעים כי רכשו את זכויותיהם בחלקה במושאע כאשר החלקה לא היתה מחולקת בין הבעלים הקודמים, טוענים הנתבעים כי הגם שלא נעשה פירוק שיתוף בחלקה, החזקה בה היתה מחולקת בפועל בין בעליה הקודמים, ובהתאם לחזקה בפועל נמכרו הזכויות בחלקה מעת לעת בין לתובעים ובין לחלק מהנתבעים, באופן שמקנה לתובעים את השטח 'הנחות' הנמצא ביעוד לחקלאות.

תוך כדי ניהול ההליך המשפטי ניסו הצדדים להגיע להבנות לסיום התיק בפשרה וניסיונות אלה אף הניבו פניה למודד מוסכם לשם הכנת תשריט חלוקה. המודד החל אומנם במלאכתו והכין תשריט חלוקה וטבלת תשלומי איזון אך מסיבות לא ברורות שקשורות, ככל הנראה, בשאלת תשלומי האיזון, מאמצי הפשרה לא הניבו הסכמות סופיות.

עקב כך נקבע התיק לשמיעת ראיות ובית המשפט שמע עדויות, הן של בעלי הדין והן של עדים שונים.

לאחר שלב שמיעת הראיות, הודיעו הצדדים בישיבת יום 20.1.12 כי הגיעו לכלל פשרה המתייחסת לאופן חלוקת השימוש בחלקה בין בעלי הזכויות אך גם לסכומים אשר ישולמו לתובעים בגין תשלומי איזון, מחיקת הערת אזהרה הרשומה לטובת התובעים על חלק מהזכויות בחלקה, ורישום זכויות בחלק מהחלקה על שם הנתבע 5 לאחר שיסדיר את חלקו בתשלומי האיזון לטובת התובעים (להלן - "הסכם הפשרה").

בישיבה הנ"ל מסרו ב"כ הצדדים את פרטי הסכם הפשרה לפרוטוקול הדיון תוך התייחסות לכל הנושאים והפרטים שבמחלוקת, כגון ההסכמה לגבי חלוקת השימוש בין הצדדים, ביטול צו המניעה, וההסכמות המתייחסות לרישום זכויות וביטול הערת אזהרה - כאמור לעיל.

לאחר שב"כ הצדדים אישרו כי קראו את פרטי הסכם השפרה שהוכתב לפרוטוקול, ניתנה החלטה במעמד הצדדים הנותנת להסכם הפשרה תוקף של החלטה.

זה המקום להעיר, כי בית המשפט לא נתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה אלא תוקף של החלטה מחמת העובדה כי באותה עת טרם הוגש התשריט הסופי לתיק בית המשפט.

זמן קצר לאחר מכן הודיע ב"כ התובעים בישיבת יום 3.4.12 כי המודד הכין את התוכניות, אך משום מה הפשרה לא קודמה.

בין לבין הגיש התובע 2 בקשה לבית המשפט לבטל את הסכם הפשרה בטענה כי מעולם לא אישר אותו ולא הסכים לו. יוער בשלב זה, כי הבקשה לביטול הסכם הפשרה הוגשה רק מטעם התובע 2, ולא מטעם שני התובעים או בא כוחם אשר ייצג אותם אז לאורך כל ההליך.

ביום 29.4.12 התקיימה ישיבה במעמד הצדדים ובה הודיע בא כוח התובעים כי לנוכח עמדת
התובע 2 לגבי הסכם הפשרה - עמדה אליה הצטרף בדיון גם התובע 1 - הוא מבקש להתפטר מייצוג התובעים ובית המשפט נעתר לבקשה.

מאוחר יותר דאגו התובעים להגיש את הבקשה לביטול הסכם הפשרה בשם שניהם ולנתבעים ניתנה זכות להגיב על הבקשה. ממכלול התגובות שהוגשו לתיק ניתן לסכם ולומר, כי הנתבעים התנגדו לביטול הסכם הפשרה מטעמים שונים, חלקם עובדתיים וחלקם משפטיים.

לאחר ששקלתי בכובד ראש את בקשת התובעים לביטול הסכם הפשרה, ומתוקף כך ביטול ההחלטה המאשרת את ההסכם, נחה דעתי לדחות את הבקשה.

ראשית כל אציין, כי התובעים לא תמכו את בקשתם בתצהיר לאימות הטענות העובדתיות הרלוונטיות לענייננו, קרי טענתם אודות כך שלא ידעו על הסכם הפשרה ולא הסכימו לתנאיו, ודי למעשה בנימוק זה כדי לדחות את הבקשה.

ואולם, גם בהתעלם מהמחדל הנ"ל בדבר אי צירוף תצהיר, אני מוצאת כי דין הבקשה להידחות לגופה.

התובעים היו מיוצגים לאורך כל ההליך ע"י עורך דין מטעמם, עו"ד אחמד עותמאן, אשר היה מודע לטענותיהם, היה מעורה במאמצים הקודמים שהיו בין הצדדים לסיום התיק בפשרה, והיה מוסמך להציג את פרטי הסכם הפשרה ולהצהיר על הסכמתו לתנאיו בשם התובעים, גם אם הם אישית לא נכחו בדיון בו הוצג לבית המשפט ביום 20.1.12.

אגב כך אוסיף, כי לפי האמור בסעיף 6 לייפוי הכוח שהוגש בזמנו לתיק, התובעים הסמיכו את בא כוחם עו"ד עותמאן להתפשר בשמם לפי שיקול דעתו, ומכאן שפעולתו של האחרון מתיישבת עם הסמכויות אשר הוענקו לו.